עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
בת 19 בימים אלה,
פריקה עושה לי טוב.
אני אשת נפש,
אוהבת להקשיב,
שקטה,
מלאת מחשבות.
לפעמים טיפשה.
לפעמים חכמה.
לפעמים אנשים לא רואים בי את מה שאני רואה בעצמי.
וזה בסדר.
אני חיה את השינוי, לא הם.
That's ma life.
חברים
GeminiCup of tea girl 37אוריוןשומר האורIM ALאחת שיודעת
אנג'לה-לילימיקהילדאיש
נושאים
אושר  (2)
דיכאון  (2)
הצלחה  (2)
טעויות  (2)
כאב  (2)
כישלון  (2)
בדידות  (1)
גוף  (1)
דימוי עצמי  (1)
יופי  (1)
לבד  (1)
פנים  (1)
הצילו אני חושבת יותר מדיי
28/01/2020 23:14
MyNameIsTal
אני חושבת יותר מדיי על דברים שנראים לי זוטרים.
אבל מצד שני אני רוצה להתעקש עליהם. 
אני לא מצאתי את הקו שלי. 
לפעמים כשאני נפתחת וחושפת את הפחדים שלי אני פוחדת שאני נשמעת מתקרבנת וילדותית. 
קשה לי לקחת עצות מאנשים לאחרונה. 
אני רוצה להרגיש חכמה ועצמאית. 
ואולי זה בוגר ואמיץ לחשוף חששות.
אבל לא בא לי לשמע מתבכיינת. 
לפעמים אני צריכה סתם לפרוק, לכן זה קורה. 
ואולי יותר מדיי אכפת לי מה אנשים חושבים על האופי שלי. 
שאני מחפשת כל הזמן מה לתקן. 
0 תגובות
צריכה לשמור על עצמי יותר
27/01/2020 15:57
MyNameIsTal
הרעבתי את עצמי היום, בלי כוונה.
לא היה לי זמן בבוקר להכין לעצמי ארוחה ולקחת לבסיס, 
ולא הלכתי לאכול בחדר אוכל בצהריים, 
כך שמשעה אחת עשרה וחצי נכנסתי לרעב מטורף. 
והאנרגיה שלי ירדה. 
גם ככה אני לא ישנה מספיק שעות בלילה, 
כי אני ג'ובניקית ועובדת 4 פעמים בשבוע בנוסף לשעות הבסיס, 
חוזרת ממשמרת ב11 בלילה, 
לפעמים 11 וחצי, 12,
ונרדמת באחת. 
וקמה בחמש וחצי בבוקר... 
וחוזר חלילה. 
אני צריכה לדאוג לעצמי יותר. 
זה שאני עובדת זה טוב ויפה. 
ואמשיך ככה לעוד שנה פלוס, 
כי טוב לי. 
אבל -
אני לא רוצה להיות כמו פעם. 
שלא הכינה לעצמה בכוונה אוכל למשך היום והעיבה את עצמה עד שעה 3 4 בצהריים, בבית ספר.. 
או זורק את הכריך של אמא אחרי שנישקתי אותו בברכה.
אני כבר במקום הרבה יותר טוב עם עצמי, 
ואני צריכה לשמר את זה. 
0 תגובות
פחד מעימותים?
24/01/2020 21:00
MyNameIsTal
לא אכפת לי מה אנשים יחשבו עליי,
אני מודעת לעצמי מאוד. 
ואנשים שלא אכפת להם ממני והם לא חלק מחיי, 
אני צריכה להסתובב לידם עם מסננת גדולה מאוד. 
ואנשים שהם חלק מחיי וכן מעבירים עלי ביקורת בונה,
אני צריכה להסתובב עם מסננת אבל לשקול את הדברים.
אני לא בנאדם ביקורתי.
אני לא בנאדם שמציג את הדעה שלו העיקר לבטא את עצמו בחופשיות. 
אני בנאדם שמסתכל על הצד השני מולו. 
אני לא העיקר שופכת דעות. 
אני נזהרת. 
יש שיגידו שאני פחדנית, 
יש שיגידו שאני בנאדם שפוחד מעימותים, 
אולי נכון אבל אני חושבת שזה בא מתוך מידת רלוונטיות, כמה זה הכרחי לדבר באותו רגע, 
וכמה לדבר. 
אני משתדלת להיות כנה תמיד. 
ואני בנאדם שאם כבר מעביר ביקורת, הוא עושה את זה בצורה עדינה ובזמן הנכון,
ורק אם מטרת הביקורת היא למנוע פגיעה באחר, או בי.
אני לא אזרוק ביקורת שיטחית על עובי גבה או אגדיר אדם על חשבון האמונה שלו.
אני אשתדל לומר שלום ליד אנשים שאני מכירה. 
אבל עם כל אדם אדבר במידה שונה, כמה שאני רוצה, אם בכלל.
לא צריך לנסות להרשים אף אחד.
אני היחידה שמכירה את עצמי יותר מכל.
אז השיפוט של האחר על איזה בנאדם אני, חסרת משמעות. כי הוא יגדיר מי אני על סמך מה שאני משדרת באותו רגע. אני לא משדרת הכל, ואני לא יכולה להראות לאנשים כל מה שאני, בזמן קצר.
כי אני הרבה. 
0 תגובות
למה לא היה לי חבר ולמה הציורים שלי כאלה
18/01/2020 13:08
MyNameIsTal
מה את חושבת כרגע, הסיבה לכך שאף פעם לא התנשקת ולא היה לך חבר?:
אני חושבת שזה בעיקר בא ממקום של לא נתתי לעצמי מספיק.
לא אפשרתי לעצמי, 
סגרתי את עצמי כזה, ולכן גם שיגרתי את זה כלפי חוץ. 
הייתי נורא ביישנית, 
אז יכול להיות ששידרתי משהו שקצת הרתיע את הגברים בסביבה. 
לא חשבתי גם על הנושא הזה יותר מדיי.
בבית ספר הייתה לי חברה מאוד טובה שהייתה מחליפה חברים כמו גרביים, שזה הקצה השני של הסקאלה וזה כבר לא כזה טוב. 
אבל לי אף פעם לא הייתה את המוכנות הזאת לזוגיות.
אף פעם לא באמת רציתי את זה כי לא הרגשתי מוכנה מספיק. 
היה לי בראש לימודים וכסף. 
אך כמובן שכן חשבתי על זה, כמו כל ילדה. 

איפה האני שלך בא לידי ביטוי בציורים שיצרת עד כה? 
לדעתי, האני שלי מתבטא לא בציור אחד, 
אלא באוסף הציורים שלי. 
אם תסתכל באוסף שלי, 
ויש לי מיליונים של ציורים דרך אגב, 
אתה תראה שלא כולם אותו סגנון, ואפילו סגנונות שונים לגמרי. 
לכל צייר מקצועי יש את הסטייל שלו, 
אז אני כנראה עדיין לא מצאתי. 
כל פעם רציתי סטייל אחר, רציתי לגוון. 
אף פעם לא באמת הייתי שלמה עם הסטייל שבחרתי באותו רגע. 
וזה גם קשור לאופי שלי. 
יש בי קווי אופי שאפעם אחת באים לי טוב, 
ופעם אחת אני לא אוהבת..
אני עדיין לא הגעתי לשלמות עם עצמי, גם אם פעם אחת חשבתי שכן. 
וכרגע, אני במשבר זהות נורא ארוך ומייגע. 
3 תגובות
Note to self
14/01/2020 20:51
MyNameIsTal
אתחיל לעבוד.
אחסוך. 
אולי אחזור לצייר. 
אעבור דירה. 
אכיר אנשים חדשים. 
אמשיך לרוץ ולהתאמן. 
ארד איזה קילו או שניים או שלושה. 
אשמור על אנרגיה גבוהה. 
אמשיך לחשוב מחשבות מקדמות. 
אשאף לאהבת חינם. 
אקבל את הנפילות, אקבל את החספוס..
אבחר אם לכעוס או לא. 
ארמוס את האגרסיביות שבאה מתוך דימוי עצמי נמוך ותחושה שמנצלים אותי. 
ארגיש יפה ואשדר את זה. 
1 תגובות
ריקנות
12/01/2020 19:06
MyNameIsTal
אני אוהבת להיות לבד. 
יש בי צד שקט מאוד, ויש בי צד מטופש ואנרגטי, 
בזמן האחרון. 
אני מלאת אנרגיה כי אני מוצאת את האושר הפנימי שלי. 
לאט לאט. 
ולצד זאת, 
נחתה עליי לפני כמה שעות ריקנות קטנה, שהתחילה להשחיר בי חור ענק מבפנים.
וואו.
תחושה של בדידות נחתה עליי. 
אני מרגישה ריקה. 
דאגות התחילו להציף אותי בדרך הבייתה. 


אולי אני צריכה להשקיע בקשרים שלי עם החברים החדשים שרכשתי בחודשים האחרונים.
אולי מבנה החברות לא מתוחזק מספיק.
אולי אני חיה באשליה שיש דבר כזה חבר/ה שתמיד מתעניין בשלומך ואני מחפשת את זה אצלי.
אין דבר כזה. 
ואולי אני דואגת מהעתיד. 
ולכן מבאס אותי שהזמן עובר כלכך מהר. 

אף פעם לא היה לי חבר. 
ובצדק, 
לוקח לי זמן להכיר את עצמי ולגבש את עצמי, 
להרגיש שלמה עם עצמי במידה רבה. 

והדאגות באות מתוך פסימיות. 
הראש שלי מספר סיפורים כאלה:
למשל,כשבא לי לצאת לטיול חדש, אני מייד חושבת, 
מה אם אלך לאיבוד? 
מה אם אביך את עצמי? 
וכשיהיה לי חבר, 
מה אם תמיד ארגיש מובלת בזוגיות, 
מה אם אפחד להיות עצמאית במידה שאני רוצה לאפשר לעצמי להיות? 

הייתי רוצה להמשיך את הפוסט, 
אבל אני צריכה להתארגן לבייביסיטר. 
אם יהיה לי שם שקט,
אמשיך את המילים ואסגור את הפינה.
0 תגובות
על דימוי גוף ופנים
11/01/2020 19:15
MyNameIsTal
דימוי עצמי, גוף, פנים, יופי
המראה מספרת סיפורים.
לפעמים היא מספרת לך שאת יפה. 
לפעמים היא מספרת לך שאת מכוערת.
לפעמים היא סתם.. שותקת.

הגעת לשלב מייאש. 
הגעת לשלב שאת כבר לא רוצה להיות תלויה בסיפור הזה שהיא מספרת לך.
את רוצה להרגיש יפה גם בלי אישור של אף איש. 
אתה רוצה להרגיש מושך,
גם בלי שתתחיל איתך מישהי. 
את רוצה להרגיש יפה, 
בלי שהתחושה הזאת תגמר כמו שעון חול באמצע החוף. 
ואז שעון החול יתהפך לו חזרה, 
ושוב תרגישי יפה ומושכת, 
אבל זה מתקתק, 
שניה אחרי זה, 
ייגמר. 

נמאס לך שזה נגמר. 
את רוצה להרגיש יפה, 
מבלי שמשהו אי פעם יערער את זה. 

את רוצה לחשוב שאת בלתי ניתנת לשליטה. 
לא תלויה בסיפורת של מראה כלשהי בשעה אקראית של היום.
לא תלויה בתמונה מדכאת של צילום שלך שמישהו לקח מזווית לא מחושבת בעליל. 
לא תלויה בדבר. 

את רוצה להרגיש יפה. 
את רוצה לשדר את זה ולספר את,
את הסיפור שאת רוצה.

לא אף אחד אחר. 
3 תגובות
לבד כרגע.. בודדה, תחושה של רגע זה.
09/01/2020 22:05
MyNameIsTal
בדידות, לבד
עשו לי הפתעה לכבוד הענקת דרגה.
חברות שלי למשרד מהממות. 
המפקדת שלי מדהימה. 
היו שם עוד בנות שאני לא בדיוק מדברת איתן. 
חיבקו אותי. 
אהבו אותי. 
הרגשתי נסיכה. 
אולי כי אני לא רגילה. 
ואולי כי היה משהו מיוחד ברגע הזה. 
כמו הרבה רגעים עם הבנות האלה. 
יש יופי באחדות ובפייסנות בין אנשים. 
בשלום, באחווה, ברצון שתהיה אוירה טובה. 
לא הכל מושלם, 
אבל הכל טוב. 
יש קסם באויר. 
לפעמים. 
וזה כיף שזה ככה במשרד שלי. 
אנחנו 3 חיילות. 
ואני מרגישה שהן כמו אחיות בשבילי. 
כן.. ריכלתי עליהן קצת,
החמאתי עליהן, 
החמאתי להן,
אהבתי, שנאתי, ובסוף תמיד אוהבת.. 
סיפרתי להן כמעט הכל. 
חלקתי, שיתפתי. 
והן נתנו מעצמן ומלא שיחות נפש. 
אחת מהן אמרה לי שחברות זה אינטרסים. 
וזה נכון. 
והיא אמרה את זה במין עצבות כזאת, ואולע
מה שהרתיע אותי זאת המחשבה שזה לא כזה מגיע לי. 
אבל לא עשיתי שום דבר רע.. ואני נותנת מעצמי. 
ולמרות שאני נותנת מעצמי, 
בדרכ, 
הרגשתי, עדיין, ברגע הנתון הזה היום, והיפה הזה,
שזה לא ממש מגיע לי. 
ופחדתי. 
והרגשתי שזה שם.. 
ולא שם. 
שהן קרובות אליי כלכך ריגשית,
ברגעים כאלה, 
שיתפתי אותן בדברים הכי אישיים שלי, 
במחשבות, בדמעות, 
הן הרימו אותי גבוה. 
הן היו שם בשבילי,
כששיתפתי.
כשהוצאתי הכל, 
כשנכנסתי לחרדה, 
הן מכירות את זה. 
הן יודעות. 
הן היו לצידי. 
וזה מבאס אותי שאני מרגישה כלכך קרובה, 
כלכך נוגעת בתחושת הביטחון הזאת, 
שעוטפת אותי,
ומצד שני, 
מרגישה, 
כלכך... 
רחוקה. 

מעיקה עליי המחשבה שלאף אחד לא באמת אכפת ממני. 

הן נמצאות שם בשבילי. 
הן שם. 
הן מרימות אותי. 
הן שם. 
אבל רק במשרד. 
אני חוזרת הבייתה, 
ומרגישה לבד. 

זה נעצר שם. 

ואולי רק עכשיו אני מרגישה לבד. 
זה מין גיצים כאלה שהולכים ושבים במהירות רוח משתנה. 

אני צריכה חיים. 
אני צריכה אנשים. 
אבל בראש שלי נדיר למצוא את האנשים שאני צריכה. 
אולי אני מרגישה לפעמים שאני לא יכולה לתת יותר. 
וגמאני אינטרסנטית לפעמים, 
חברות זה אנטרס. ויש כאלה שנותנים כדי לעזור. 
אבל לפעמים אני מרגישה שאני לא יכולה לתת יותר,
אולי לא מרגישה בנוח, 
אולי מתביישת, 
אולי סתם עצבנית. 

לבנות שאיתי במשרד, 
חברות שלי למשרד, 
חברות שלי לפחדים שלי, 

אבל אני מרגישה.. 
לבד.

4 תגובות
טעויות קורות וזה בסדר
09/01/2020 19:47
MyNameIsTal
טעויות, הצלחה, דיכאון, כאב, אושר, כישלון
מותר לטעות. ולפעמים טעות מתגלה, בסוף, כדבר הנכון לקרות.
ולפעמים טעות, מתגלה כטעות בדיעבד. 
טעויות קורות. לכאן ולכאן.
ולפעמים החיים זה הימורים. "מה הדבר הנכון לעשות".
ולפעמים אין דבר כזה דבר נכון, פשוט עושים.
ולפעמים, 
טעות נועדה לקרות כדי לתקן אותה. 
כדי לשפץ את המצב כך שיהיה יותר טוב משהיה לפני הטעות. 
ולפעמים, 
טעות אפשר להעלים, 
ולפעמים לא. 
וכשאפשר להעלים, אתה צריך להיות שמח. 
וכשאי אפשר להעלים, 
אתה עדיין צריך לשמוח. 
טעות לא משאירה את המצב כפי שהוא. 
לא תמיד. 
וזה דבר טוב..
כי רוב הסיכויים שהיא תקדם את המצב. 
ולפעמים היא מחזיקה אותך ואף גוררת אותך לאחור. 
ואתה מרגיש שנכשלת. 
אבל אם לא היית נכשל, 
ורק מצליח, 
היית נשאר אותו דבר. 
והצלחות היו מתקשות לבוא אליך. 
טעויות קורות. 
ולפעמים מספר הכישלונות גובר על מספר ההצלחות. 
אבל תחשוב על זה ככה: 
כישלון אחד מוריד אותך מדרגה אחת למטה. 
והצלחה אחת מעלה אותך שתי מדרגות מעלה - היא הצלחה מכילה בתוכה את ההישג (מדרגה אחת מעלה) + למידה מכישלון העבר (עוד מדרגה אחת מעלה) = 2 מדרגות. 
ולפעמים, מצליחים גם בלי להכשל. 
וזה עדיין בסדר. 
ולפעמים, 
הראש צריך להפסיק לחשוב שחור ולבן. 
כישלון, הצלחה. 
טוב ורע, רע וטוב. 
ולכבות את הסופה בראש. 
ופשוט. 
לנוח. 
1 תגובות
משפט על הלחשוב יותר מדיי
08/01/2020 23:34
MyNameIsTal
כשאת מגיעה למקום כלשהו בלי שחשבת יותר מדיי על הדברים, את נראית גם פחות לחוצה ויותר נינוחה. 
1 תגובות
« הקודם 1 2 הבא »
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון