עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
בת 20 בימים אלה,
פריקה עושה לי טוב.
אני אשת נפש,
אוהבת להקשיב,
שקטה,
מלאת מחשבות.
לפעמים טיפשה.
לפעמים חכמה.
לפעמים אנשים לא רואים בי את מה שאני רואה בעצמי.
וזה בסדר.
אני חיה את השינוי, לא הם.
That's ma life.
חברים
רֵײזָאSpace GirlNogaCup of tea girl 37אוריוןשומר האור
אחת שיודעתאנג'לה-ליליילדאיש
נושאים
כאב  (3)
אושר  (2)
דיכאון  (2)
הצלחה  (2)
טעויות  (2)
כישלון  (2)
רגשות  (2)
בדידות  (1)
בושה  (1)
גוף  (1)
דימוי עצמי  (1)
חרא  (1)
חרדה  (1)
יופי  (1)
לבד  (1)
נפש  (1)
סבל  (1)
פנים  (1)
שלווה  (1)
שליטה  (1)

לבד כרגע.. בודדה, תחושה של רגע זה.

09/01/2020 22:05
MyNameIsTal
בדידות, לבד
עשו לי הפתעה לכבוד הענקת דרגה.
חברות שלי למשרד מהממות. 
המפקדת שלי מדהימה. 
היו שם עוד בנות שאני לא בדיוק מדברת איתן. 
חיבקו אותי. 
אהבו אותי. 
הרגשתי נסיכה. 
אולי כי אני לא רגילה. 
ואולי כי היה משהו מיוחד ברגע הזה. 
כמו הרבה רגעים עם הבנות האלה. 
יש יופי באחדות ובפייסנות בין אנשים. 
בשלום, באחווה, ברצון שתהיה אוירה טובה. 
לא הכל מושלם, 
אבל הכל טוב. 
יש קסם באויר. 
לפעמים. 
וזה כיף שזה ככה במשרד שלי. 
אנחנו 3 חיילות. 
ואני מרגישה שהן כמו אחיות בשבילי. 
כן.. ריכלתי עליהן קצת,
החמאתי עליהן, 
החמאתי להן,
אהבתי, שנאתי, ובסוף תמיד אוהבת.. 
סיפרתי להן כמעט הכל. 
חלקתי, שיתפתי. 
והן נתנו מעצמן ומלא שיחות נפש. 
אחת מהן אמרה לי שחברות זה אינטרסים. 
וזה נכון. 
והיא אמרה את זה במין עצבות כזאת, ואולע
מה שהרתיע אותי זאת המחשבה שזה לא כזה מגיע לי. 
אבל לא עשיתי שום דבר רע.. ואני נותנת מעצמי. 
ולמרות שאני נותנת מעצמי, 
בדרכ, 
הרגשתי, עדיין, ברגע הנתון הזה היום, והיפה הזה,
שזה לא ממש מגיע לי. 
ופחדתי. 
והרגשתי שזה שם.. 
ולא שם. 
שהן קרובות אליי כלכך ריגשית,
ברגעים כאלה, 
שיתפתי אותן בדברים הכי אישיים שלי, 
במחשבות, בדמעות, 
הן הרימו אותי גבוה. 
הן היו שם בשבילי,
כששיתפתי.
כשהוצאתי הכל, 
כשנכנסתי לחרדה, 
הן מכירות את זה. 
הן יודעות. 
הן היו לצידי. 
וזה מבאס אותי שאני מרגישה כלכך קרובה, 
כלכך נוגעת בתחושת הביטחון הזאת, 
שעוטפת אותי,
ומצד שני, 
מרגישה, 
כלכך... 
רחוקה. 

מעיקה עליי המחשבה שלאף אחד לא באמת אכפת ממני. 

הן נמצאות שם בשבילי. 
הן שם. 
הן מרימות אותי. 
הן שם. 
אבל רק במשרד. 
אני חוזרת הבייתה, 
ומרגישה לבד. 

זה נעצר שם. 

ואולי רק עכשיו אני מרגישה לבד. 
זה מין גיצים כאלה שהולכים ושבים במהירות רוח משתנה. 

אני צריכה חיים. 
אני צריכה אנשים. 
אבל בראש שלי נדיר למצוא את האנשים שאני צריכה. 
אולי אני מרגישה לפעמים שאני לא יכולה לתת יותר. 
וגמאני אינטרסנטית לפעמים, 
חברות זה אנטרס. ויש כאלה שנותנים כדי לעזור. 
אבל לפעמים אני מרגישה שאני לא יכולה לתת יותר,
אולי לא מרגישה בנוח, 
אולי מתביישת, 
אולי סתם עצבנית. 

לבנות שאיתי במשרד, 
חברות שלי למשרד, 
חברות שלי לפחדים שלי, 

אבל אני מרגישה.. 
לבד.

10/01/2020 00:24
זה נורא התחושה של לבד?
רק בבית את מרגישה לבד?
מודהש אני מרגיש טוב בלבד, רק ברשת מרגיש צורך בחברה , או יכולת לשתף ולהיות שותף.
אולי זה סוג של נכות , אבל טוב לי כך.
ולא הבנתי את "הלפעמים אני מרגישה שאני לא יכולה לתת יותר" ?
MyNameIsTal
10/01/2020 12:55
אני אוהבת להיות לבד.
אבל לפעמים זה מכביד, וחסר לי משהו.
אולי אני מרגישה שמשהו חסר, לא מהלבד, אלא כי אני מרגישה שאני לא עושה משהו מספיק משמעותי.
לבד זה דבר טוב, כשזה שומר על הגבול הטוב.

והמשפט של "לפעמים אני מרגישה שאני לא יכולה לתת יותר",
לפעמים אני מרגישה שלא מגיע לי מספיק,כי אני לא טובה מספיק.
אני הרבה עם עצמי, ולא ממש שמה לב למה שקורה סביבי.
זה בסדר,
אבל אני חושבת שלא מצאתי את המידה הנכונה עבורי עדיין,
אתה כן.
וזה ההבדל
10/01/2020 16:29
חושב שזה קשור לכך שאני ממש מקבל את הלבד שלי, תמיד קיבלתי אותו.
אם זה לברוח לספרים, אם זה לברוח לטבע, תמיד היה לי נח עם הלבד.
לא הייתה לי בעיה להתחבר עם אחרים, וגם היום אין לי, אבל לא ממש מושך אותי ולכך התכוונתי שזו אולי נכות שלי.
את מרגישה בנח עם הלבד , אז למה לא? מוסכמות? לחץ של החבר?
שומר האור
10/01/2020 22:11
מבין את התחושה שלך.
זה באמת נדיר למצוא אנשים שאת באמת צריכה ולא תרגישי לבד לידם.
אני חושב שבמידה מסוימת זה משהו שצריך לעבוד עליו באופן אקטיבי סתם נופל מהשמיים.
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:

קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון