לא אכפת לי מה אנשים יחשבו עליי,
אני מודעת לעצמי מאוד.
ואנשים שלא אכפת להם ממני והם לא חלק מחיי,
אני צריכה להסתובב לידם עם מסננת גדולה מאוד.
ואנשים שהם חלק מחיי וכן מעבירים עלי ביקורת בונה,
אני צריכה להסתובב עם מסננת אבל לשקול את הדברים.
אני לא בנאדם ביקורתי.
אני לא בנאדם שמציג את הדעה שלו העיקר לבטא את עצמו בחופשיות.
אני בנאדם שמסתכל על הצד השני מולו.
אני לא העיקר שופכת דעות.
אני נזהרת.
יש שיגידו שאני פחדנית,
יש שיגידו שאני בנאדם שפוחד מעימותים,
אולי נכון אבל אני חושבת שזה בא מתוך מידת רלוונטיות, כמה זה הכרחי לדבר באותו רגע,
וכמה לדבר.
אני משתדלת להיות כנה תמיד.
ואני בנאדם שאם כבר מעביר ביקורת, הוא עושה את זה בצורה עדינה ובזמן הנכון,
ורק אם מטרת הביקורת היא למנוע פגיעה באחר, או בי.
אני לא אזרוק ביקורת שיטחית על עובי גבה או אגדיר אדם על חשבון האמונה שלו.
אני אשתדל לומר שלום ליד אנשים שאני מכירה.
אבל עם כל אדם אדבר במידה שונה, כמה שאני רוצה, אם בכלל.
לא צריך לנסות להרשים אף אחד.
אני היחידה שמכירה את עצמי יותר מכל.
אז השיפוט של האחר על איזה בנאדם אני, חסרת משמעות. כי הוא יגדיר מי אני על סמך מה שאני משדרת באותו רגע. אני לא משדרת הכל, ואני לא יכולה להראות לאנשים כל מה שאני, בזמן קצר.
כי אני הרבה.







