גיליתי שככל שאני עושה דברים שמוציאים אותי מגדר הנוחות שלי, אני מתמלאת אנרגיה,
וככל שאני יותר באיזור הנוחות, הרבה זמן ופחות מתאתגרת,
האנרגיה שלי פוחתת.
בזמן האחרון אני פחות עם אנשים מין הסתם,
מה שאומר שיש פחות סיטואציות שמוציאות אותי בעל כורחי מהקונפורט זון שלי,
מה שאומר שאולי אני בעצם.. צריכה למצוא את הדרכים להוציא את עצמי מהקונפורט זון.
אני, כמו שאר העולם, נמצאת במצב שאם אני לא שולטת, אם אין לי משמעת עצמית, היום שלי ייראה פשוט מבוזבז ונטול אנרגיה ומבאס.
בגלל שכרגע יש יותר מדיי בחירה,
בלי צבא שצריך לקום אליו כל בוקר,
בלי עבודה שצריך לבוא אליה כי אתה מתחייב למשמרות,
בגלל שכרגע אין את כל המסגרות האלה,
יש לנו כביכול, יותר בחירות,
יש עליי יותר אחריות, לתעל את זה לטובתי.
אני חושבת שעדיף לעשות משהו שיוציא אותי מאזור הנוחות שלי, להקצות איזה דבר אחד או שניים כל יום מעכשיו, שאני ממש לא רוצה כביכול (בגלל כל מיני פחדים וחששות) ובעצם, לעשות אותם.
כמו למשל, לצאת החוצה בשכונה (בסביבה נטולת אנשים כן?), בלי פלאפון, בלי הסחות דעת, בלי ג'י פי אס, בלי כלום.
אני, כפי שאני.
וזה מפחיד אותי, וכבר המון זמן אני רוצה לעשות את זה.
כי הטלפון שלי זה משהו שמביא לי מלא ביטחון,
ואני צריכה אותו תמיד איתי.
זו רק דוגמא.
;){kind=link}