אני הבנתי את הרעיון של מדיטציה. אבל אני לא רואה פונאטה בלהתחבר לאדמה, לריח, לצלילים, לנשימות.
כשאני מתחברת לכל אחד מהדברים האלה, המוח שלי מתחיל להשתגע.
אני לא מצליחה למצוא משמעות לחיים, ללא מחשבה.
מה משמעות של עץ. מה משמעות של רוח. מה משמעות של לא לחשוב....
אני מרגישה שאני בורחת כשאני עושה מדיטציה.
אני מרגישה שאני עושה משהו לא נכון.
מדיטציה זה כמו להתחבר לריק. לכלום.
והעובדה שיש בקצה השני של הסקאלה, ריק כלשהו, מחרפנת אותי!!!
פעם ניסיתי לעשות את זה... והלכתי לאיבוד לגמרי.
אני חושבת שפעם בחרתי במדיטציה כדרך בריחה מהחיים.
מישהו עצבן אותי, התחברתי להווה.
מישהו העליב אותי, התחברתי להווה.
משהו הפריע לי ולא היה לי כח לדבר אליו, הכרחתי את עצמי לשכח ממנו, ולהתחבר להווה.
התעוררה בעיה שהי שלא היה לי כח לפתור, הדחקתי, והתחברתי להווה.
לדעתי משם התחילה החרדה הקיומית שלי.
משם התחילו הקבן והריקנות השוחקת....
אז זה לא נכון להשתמש במדיטציה ככלי לברוח מהמחשבות.
אני חושבת שלי מתאימה דרך שונה לעשות את זה.
שורה תחתונה - חיים ללא מחשבה, עזיבת העבר ועזיבת העתיד, נותנים לי תחושה של חוסר משמעות ומשבר קיומי.
אני לא יודעת מי אני, מה אני, ומה זה העולם הזה.
ביום שמדיטציה תעשה לי טוב - אעדכן. אולי פשוט אנסה דרכים אחרות.
;){kind=link}