אני מושכת גברים ביישנים.
כי אני בעצמי כזאת.
אני מושכת גברים כאלה ואוהבת את זה.
אוהבת את התמימות ההתחלתית,
את חוסר האיום שגברים כאלה מהווים עבורי.
גם כשלא הייתי בטוחה אם זה שאני עומדת לצאת איתו ביישן או בדיוק כמוני,
חיפשתי תשובות בכוח.
ולפני שיצאתי איתו, גיליתי משיחות עם חברים,
שהוא מאוד מאוד ביישן שזה גורר קצת מהגבריות שלו.
ואז -
שנאתי את זה.
אני כל פעם מחדש רוצה גבר שהוא כמוני,
ואז כשאני יוצאת עם כאלה,
זה גורם לי להפסיק להמשך.
אם אני רוצה גבר עם ביטחון עצמי,
אני עצמי צריכה להיות עם ביטחון עצמי.
גם שיהיה לי גם את הביטחון העצמי הזה, כדי לתת לזה לקרות בכלל.
כל הגברים שיצאתי איתם,
המכנה המשותף שלהם היה חוסר ביטחון עצמי ואופי חלשלוש.
מה זה אומר עליי?
וזה בדיוק מה שמפחיד אותי.
אולי אני בעצמי פשוט ממגנטת אליי מה שהאגו שלי מבקש, מבלי להרגיש מאויימת.
אבל מה זה אומר להיות עם ביטחון עצמי?
איך אני אמורה להתנהג בדיוק?
או שאולי זה לא קשור להתנהגות,
אולי לרגש?
אולי ביטחון עצמי זה נטו עניין של רגש.
מה אתה מרגיש עם עצמך במגוון סיטואציות.
האם אתה אוהב את עצמך בשלל מצבים?
האם יש לך את האומץ לדבר כשאתה מרגיש שיש צורך בכך?
ומה אתה מרגיש?
האם אתה מרגיש שאתה סומך על עצמך שתצליח להתמודד במגוון מצבים?
איך תתמוד במצב מבוכה?
כמה קשה אתה לוקח את הדברים, כמה מתרגש מהם?
כמה שווה אני מרגיש, וליד אילו אנשים?
איך אתה מרגיע את עצמך במצבים מסויימים?
וכדומה.
יש גם את הפחד הזה מהאי וודאות.
חוסר וודאות מאיך העולם רואה אותי, איך אנשים סביבי רואים אותי.
האם אני רצינית ובוגרת בעיניהם?
ילדותית?
פחדנית ולא כזאת מגניבה?
אולי אני נראית פחות שווה מהפעמים שאני חושבת שאני כן?
כל מיני שטויות.
אבל אז באה המחשבה שאומרת למה לי שיהיה לי אכפת מה הם חושבים עליי.
קודם כל מה אני חושבת על עצמי?
אני מושכת גברים ביישנים.
כי אני בעצמי כזאת.
אני מושכת גברים כאלה ואוהבת את זה.
אוהבת את התמימות ההתחלתית,
את חוסר האיום שגברים כאלה מהווים עבורי.
גם כשלא הייתי בטוחה אם זה שאני עומדת לצאת איתו ביישן או בדיוק כמוני,
חיפשתי תשובות בכוח.
ולפני שיצאתי איתו, גיליתי משיחות עם חברים,
שהוא מאוד מאוד ביישן שזה גורר קצת מהגבריות שלו.
ואז -
שנאתי את זה.
אני כל פעם מחדש רוצה גבר שהוא כמוני,
ואז כשאני יוצאת עם כאלה,
זה גורם לי להפסיק להמשך.
אם אני רוצה גבר עם ביטחון עצמי,
אני עצמי צריכה להיות עם ביטחון עצמי.
גם שיהיה לי גם את הביטחון העצמי הזה, כדי לתת לזה לקרות בכלל.
כל הגברים שיצאתי איתם,
המכנה המשותף שלהם היה חוסר ביטחון עצמי ואופי חלשלוש.
מה זה אומר עליי?
וזה בדיוק מה שמפחיד אותי.
אולי אני בעצמי פשוט ממגנטת אליי מה שהאגו שלי מבקש, מבלי להרגיש מאויימת.
אבל מה זה אומר להיות עם ביטחון עצמי?
איך אני אמורה להתנהג בדיוק?
או שאולי זה לא קשור להתנהגות,
אולי לרגש?
אולי ביטחון עצמי זה נטו עניין של רגש.
מה אתה מרגיש עם עצמך במגוון סיטואציות.
האם אתה אוהב את עצמך בשלל מצבים?
האם יש לך את האומץ לדבר כשאתה מרגיש שיש צורך בכך?
ומה אתה מרגיש?
האם אתה מרגיש שאתה סומך על עצמך שתצליח להתמודד במגוון מצבים?
איך תתמוד במצב מבוכה?
כמה קשה אתה לוקח את הדברים, כמה מתרגש מהם?
כמה שווה אני מרגיש, וליד אילו אנשים?
איך אתה מרגיע את עצמך במצבים מסויימים?
וכדומה.
יש גם את הפחד הזה מהאי וודאות.
חוסר וודאות מאיך העולם רואה אותי, איך אנשים סביבי רואים אותי.
האם אני רצינית ובוגרת בעיניהם?
ילדותית?
פחדנית ולא כזאת מגניבה?
אולי אני נראית פחות שווה מהפעמים שאני חושבת שאני כן?
כל מיני שטויות.
אבל אז באה המחשבה שאומרת למה לי שיהיה לי אכפת מה הם חושבים עליי.
קודם כל מה אני חושבת על עצמי?