נכון שיש את אלה שחורשים למבחן יום וליל ויש את אלה שפחות התאמצו ודווקא הם הצליחו?
ככה אני מרגישה לגבי החיים. שאני זאת שהכי נלחצת, הכי חושבת, הכי אכפת לה ובסוף אני אדפק.
אני באמת חושבת שככל שאלחץ יותר אצליח פחות.
ואלה שהכי לוקחים את החיים באיזי אבל עושים משהו,
מצליחים יותר.
אולי כי מרפי, אולי כי לחץ נפשי משפיע על תוצאות.
אני רוצה ללמוד להיות בזרימה.
האובר דאגה נותן לי הרגשה של שליטה.
אני שונאת ספונטניות ואני רוצה לשלוט בכל צעד שאני עושה בחיים אבל זה לא עובד ככה.
אני לא יודעת מה אני רוצה לעשות ואין לי מטרה ברורה בעינים לכן קשה לי לנווט את עצמי בהתאם וזה פשוט סיוט.
כי אני רוצה לדעת לאן אני הולכת.
גם כשאני נוהגת לבד מסביב לבית, אני שמה וויז.
איך אפשר בלי וויז?
מרגישה שבחיים בינתיים אני נוסעת בלי וויז, בלי יעד ברור, מסתמכת על שלטים פה ושם וחוששת אולי אני מפספסת יציאות...
או אולי אפספס בעתיד.
חוסר וודאות הורגת אותי ואני לא מרגישה שיש על מי לסמוך.
אני כלכך רוצה להצליח , שאולי זה לא מה שאני צריכה לרצות.
בסופו של דבר אני נלחצת ומרגישה כבויה בפנים.
קמתי היום בלחץ נפשי. מאז שהשתחררתי אני מרגישה במרוץ.
נכון שיש את אלה שחורשים למבחן יום וליל ויש את אלה שפחות התאמצו ודווקא הם הצליחו?
ככה אני מרגישה לגבי החיים. שאני זאת שהכי נלחצת, הכי חושבת, הכי אכפת לה ובסוף אני אדפק.
אני באמת חושבת שככל שאלחץ יותר אצליח פחות.
ואלה שהכי לוקחים את החיים באיזי אבל עושים משהו,
מצליחים יותר.
אולי כי מרפי, אולי כי לחץ נפשי משפיע על תוצאות.
אני רוצה ללמוד להיות בזרימה.
האובר דאגה נותן לי הרגשה של שליטה.
אני שונאת ספונטניות ואני רוצה לשלוט בכל צעד שאני עושה בחיים אבל זה לא עובד ככה.
אני לא יודעת מה אני רוצה לעשות ואין לי מטרה ברורה בעינים לכן קשה לי לנווט את עצמי בהתאם וזה פשוט סיוט.
כי אני רוצה לדעת לאן אני הולכת.
גם כשאני נוהגת לבד מסביב לבית, אני שמה וויז.
איך אפשר בלי וויז?
מרגישה שבחיים בינתיים אני נוסעת בלי וויז, בלי יעד ברור, מסתמכת על שלטים פה ושם וחוששת אולי אני מפספסת יציאות...
או אולי אפספס בעתיד.
חוסר וודאות הורגת אותי ואני לא מרגישה שיש על מי לסמוך.
אני כלכך רוצה להצליח , שאולי זה לא מה שאני צריכה לרצות.
בסופו של דבר אני נלחצת ומרגישה כבויה בפנים.