לא לחכות לאישור או לסימן כלשהו שיגרום לי להרגיש טוב עם עצמי.
לא לחכות לאיזו הצלחה או סיטואציה שיצאתי ממנה די מרוצה מעצמי או לחכות לאיזה הישג שיגרום לי להרגיש טוב עם עצמי,
כדי להרגיש טוב עם עצמי.
לא לחכות לשום דבר שיגרום לי להרגיש טוב ובנוח עם עצמי כשאני בחברת אנשים.
התחושה צריכה לבוא בטבעיות,
בלי שום סיבה,
להרגיש בנוח עם הצד השקט שבי, הצד הרועש, הצד המקשיב, הצד שסתם רוצה להיות.
להרגיש בנוח עם האופי שלי,
ולאהוב את חברת עצמי.
יותר טוב שהנוחות בסיטואציה תגיע אך ורק מעצמי.
שארגיש בנוח עם עצמי, עם השתיקות שלי, עם הדיבורים שלי,
שלא אנסה לרצות אף אחד, ולגרום לאנשים שיהיה להם כיף איתי,
כי האנשים שהכי כיף להיות איתם הם האנשים שהכי מרגישים בנוח להיות הם עצמם.
פחות לבקר את עצמי, פחות לחשוב על עצמי.
פשוט לחיות את הסיטואציה.
יכול להיות שלא ארגיש בנוח בכל מצב,
שלא ארגיש תמיד בלתי מעורערת,
ובטוחה בעצמי על הזמן.
ומזה?
לא צריך להתרגש.
אבל תמיד לשאוף להתעשת מהר יותר.
;){kind=link}